כדברים 
הללו וכחזיון הגדול והקדוש הזה, נראה ונשמע אודות אותו צדיק יסוד עולם, עיר וקדיש מן שמיא נחית, מלך ישראל, גאונו הדרו ופארו, עטרת תפארת ישראל סבא קדישא מרוז'ין זיעועכי"א. אין ערוך, אין פשר ואין מבין לעוצם הפלגות, ביטויי עזוז קדושתו, רוב מדרגתו וגילוי אלוקות אשר נוסך בו, כפי שנשמע מפי קדשו, ומפי קדשם של כל צדיקי דורו והדורות הבאים אחריו. עוד לפני לידתו ניבאו עליו קדושי עליון גדולות ונצורות, ובמשך כל ימי חייו ענו אחריו מקודש מקודש, תופעה פלאית ושמיימית היתה זו, כי הרי לעיני כל בשר הכל נתון היה בהסתר לפנים מהסתר, במעטה גינוני מלכות ופאר, בהסתר אצילות הנהגה ורוממות ביראה ואהבה עילאה, מעט מאורה של הנשמה אשר חוצבה מאצילות שבאצילות, להאיר לדרי מטה באור ה'. משום כך, כל שלטי הגבורים, צדיקים וקדושים שהיו בעצמם מנהיגי עדות, ראשי אלפי ישראל אשר אלפים נהרו לאורם, עלו ובאו אל פלטרין של מלך, לחזות בפלא הגדול הזה, להמתיק סוד שיח, ליאות לאור המנורה הטהורה אשר היתה עדות חיה שהשכינה שורה בישראל. בעמדנו נפעמים אל מול הדר גאונו של קדוש ה', נאלמות השפתיים ותשתתק המחשבה, מי יהין להרוס לעלות בהר ה', לדרוש במופלא ממנו?! הן רעדה תאחזימו, חלחלה תרעידמו, בטל יתבטלו כל החושים, נוכח פני קודש הקדשים, ויגידון כולם כאחד "לו דומיה תהלה". אולם – הן הראנו יעקב אבינו ע"ה, בעת שנגלו לפניו מראות אלוקים, נענה ואמר: "מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים", נאלמתי דומיה החשיתי מדבר אף טוב. אך לא זו הדרך, כי הרי נדרש להנחיל מורשה לדורות הבאים, לשמר את אש הקודש, להבעיר ולהעביר את משאתה לנצח – לזה "ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלוקים", להשיב לב בנים לבית אבא, לנהלם על מבועי מים חיים, לשם כך נדרש "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים", להציב מצבת זכרון נצח, למען ידעו דור אחרון צדיק מה פעל, ויותר נכון – למען נביע עד כמה איננו יודעים, עד כמה נשגבים הדברים מבינתנו, עד כמה רחוקים אנו – ובד בבד עד כמה מוטלת עלינו חובת העבודה והשאיפה להדבק באפס מה במורשתו אשר הותיר לנו.

והיתה המלאכה קשה עד מאוד – כי תרתי דסתרי אינון, מחד גיסא להאלים דומיה מול גילוי שכינה, ולאידך גיסא לספר לדור ולדורות, לזאת נקטנו בשיפולי אדרתם של גדולינו וקדושינו, ואמרנו להעלות על הכתב אך את אשר אמרו והביעו הם, בדעת עליון אשר להם, ומי יבוא אחר מלכי רבנן.

ותהי מלאכת הספר נחלקת לשני ראשים: פרקי מבוא נרחבים, לדמותו רבת האופן והגוונים של אותו קדוש עליון, כאמור; נטינו קו לפיו בנוי המבוא ופרקיו על פי דיבורי קודש שנשמעו מפי קדשו של הס"ק מרוז'ין בעצמו, מפי צדיקי דורו, ומפי גזעי המלוכה, בניו וצאצאיו ממשיכי דרכו ונוטרי כרמו (למעט פרטים או תאריכים להבהרת סדר דברי הימים). והחלק השני והמרכזי – תל תלפיות, דברי פלאים מהיכלם של גדולי וצדיקי דורו, מסכת הקשרים והענפים, אשר עם כל כמה שנכתב – מובן וברור כי רב בה הנסתר על הגלוי, ואין לנו אלא מה שנמסר ע"י ספרים וסופרים ונשתמר לדורות.

"מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים", ספר זה יוצא לאור בסייעתא דשמיא לקראת המעמד הנאדר בקודש, חנוכת הבית לקלויז קדישא – דער הייליגער רוז'ינערס הויף וחלקת מחוקק ספון, ציון המצויינת בעיר תהילה סאדיגורה, ביום סגולה – יומא דהילולא קדישא ג' מרחשון ה'תשע"ז; ונאים הדברים הנכתבים כאן במיוחד להאי יומא רבה, כי כן דיבר בקדשו כבו"ק מרן אא"ז אדמו"ר הרה"ק ה"עקבי אבירים" זיע"א, בטעמא דמילתא להתבטאותו המופלאה של מרן אדמו"ר הזקן מסאדיגורה, הרה"ק רבי אברהם יעקב זיע"א, כי עיצומו של יום זה מכפר, ובהאי יומא נעולים שערי הגיהנום כשבת ויו"ט – יען כי נתייחד בעל ההילולא, הס"ק מרוז'ין, בכך שנהרו אליו כל גדולי דורו מכל החוגים והגוונים ויחד כולם העריצו, הקדישו והמליכו, והלא זהו תוכנו של ספר זה.

"בנוי לתלפיות" – "הוא ההיכל שמתפללין בו כל פיות. עד כאן בבניינו, בחורבנו מנין – אמר ר' אבון, בנוי לתלפיות, הוא ההיכל שכל הפיות מתפללות עליו". היכל קדוש זה, שהיו כל פיות מתפללין בו, אליו עלו ובאו כאמור כל שלטי הגבורים לחלות פני קודש הקדשים, ועל צבאם המוני בית ישראל, שהיו עיניהם ולבם נשואים אל קודש הקדשים הזה, ממנו שאבו מי אמונה ובטחון, עידוד וחיזוק, ישועה וברכה, עצה ותושיה, ממנו יצאה תורה ואורה לכל ישראל, לסלול לפניהם דרך ישרה, להפך חומר לצורה, לקדש החומר ולהתעלות לא-ל חי, ממנו ניבעו נטפו צרי ומזור לשברי כלי גולה, להרבות פעלים למען אחב"י הנתונים בצרה ובשביה, ולמען יושבי ארעא קדישא דישראל. אך בהמוט מוסדי עולם, עת תרעד הארץ בפרוץ מלחמת העולם האשונה, שבתו ארחות, צדיקי שושלתא קדישא דא גלו מחמת המציק, ונטו דרכם לארץ הקודש, חמדת אבות ומשוש לבבות, וצרות האחרונות משכחות את הראשונות – בבוא השואה הארורה, וניתנה רשות למשחית להעלות על המוקד רוב מנין ובנין של חסידי עליון, ארזי לבנון אדירי התורה עם נשיהם עולליהם וטפם אשר לא טעמו טעם חטא, כולם נעקדו ונשרפו בשריפה הגדולה אשר שרף ה', ואין מבין, מני אז היה המקום הקדוש הזה לשאיה ולשממה, וזרים בזזו נחלת ה'.

אך זה נחמתנו, כי בעניינו חמל ה' והותיר לפלטה גדולה את חצר הקודש, היכל הקלויז – בית המדרש ממנו עלתה תפילתם ועבודתם הטהורה של רבותינו הקדושים יחד עם המון תפילות ישראל אשר שמו בם משענם ומבטחם, ואף כי חרב היה, ריקם ושומם – אך כה דיבר בקדשו אדמו"ר הרה"ק רבי ישראל מטשארטקוב, בהתייחס להיכל קדשו של אביו, אדמו"ר הזקן הרה"ק רבי דוד משה זיע"א, בשהותו בטשורטקוב בפעם הראשונה לאחר המלחמה:

"כתיב "דברי קהלת בן דוד מלך בירושלם, הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל, וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם". ולכאורה קשה, מדוע נקרא פה קהלת ולא שלמה, וגם שייחס עצמו כאן כבן דוד וכמלך בירושלים, ואח"כ אמר "הבל הבלים וגו'" וגם להבין הענין שאמר "וזרח השמש וגו'".

אבל הענין הוא, כי שלמה המלך היה מלך והדיוט ומלך (גיטין סח:). והנה במלכותו בטח היתה לו סגולת מלכים, אוצרות כלי חמדה ושכיות כל דברים יקרים, הן מה שהוא בעצמו אצר וסיגל בעת מלכותו, וגם מה שירש במלכותו מאביו דוד המלך ע"ה. ובעת שירד ממלכותו ובאו גוים בנחלתו, שלטו ובזזו בטח כל אוצרות מלכותו, וכשבא חזרה לבית מלכותו לא מצא מאומה מכל הסגולות החומריות. אבל הקדושה שנקלטה בבית הקודש של אביו דוד ובביתו, וגם הקדושה מעיר ירושלים, רק זה לבד נשאר לו והשיגה ידו בשובו למלכותו.

וזהו שקרא עצמו כעת בשם "קהלת בן דוד", שרק מה שנקהל ונאסף הקדושה מאביו דוד המלך ע"ה וממנו בעצמו, רק זה לבד נשאר לו לפליטה בשובו למלכותו, וזהו העיקר ויותר חביב, אבל כל שאר הסגולות "הבל הבלים אמר קהלת", המה כולם יחד הבל ואין כדאי להעצב עליהם, והעיקר ששב ומצא האוצרות והסגולות של קדושה שנשארו בביתו ובירושלים עיר הקודש, וזה שהדגיש "קהלת בן דוד מלך בירושלים", לרמז מה שנקהל ונקלט קדושתו, קדושת אביו וקדושת ירושלים.

וזו כוונת הכתוב "וזרח השמש", בהיותו במלכותו בביתו, "ובא השמש", ר"ל אף ששקעה ובאה השמש, וכפי ראות עינינו הכוונה בעת שירד והורחק ממלכותו בביתו, אבל באמת "ואל מקומו שואף זורח הוא שם", שהקדושה זורחת שם כמעיקרא, גם אם אנכי חסר כל הדברים היקרים השווים הרבה, ונשללו ונחרבו כל הארמון והכלים, אבל באמת הכל הבל אצלי.

ת"ל, שנשאר לי הקלויז הק' של אבא מארי ז"ל, עם כל אוצרות הקדושה שנקלטו בהקלויז הק' הלזה, וסובב איפוא גם עלי מאמר קהלת בן דוד, שאני שש על שנשאר לי הקלויז שלם, עם אוצרות הקדושים שנקהלו ונקלטו עוד בימי דוד אבי ז"ל.

בהשראתו הרוממה, תחת עינו הפקוחה והרחומה של כבו"ק  מרן אא"ז אדמו"ר הרה"ק בעל "העקבי אבירים", אשר עיניו ולבו היו נתונים לחדש כנשר נעוריה ותפארתה של מלכות רוז'ין סאדיגורה, נגאל המקום הקדוש הזה מידי שוביו כשכבו"ק אבי מרן אדמו"ר עט"ר שליט"א לא חסך עמל ויגיעה והשקעה מרובה בכדי לגאול את המקום הקדוש הזה מידי זדים. 

במעמד מרומם ועוטה אורה נחוגה תחילת עבודת הקודש לחידוש הדר זיוו של הקלויז, ביום ג' מרחשון ה'תשס"ו – אך עדיין ארוכה היתה הדרך להוציא רצון צדיק מן הכח אל הפועל, מאת ה' היתה זאת, וזכינו שידידי הנעלה הנגיד המפואר מוה"ר יקותיאל יהודה רוהר הי"ו בן ידידנו הבלתי נשכח הרה"ח המרומם מוה"ר ר' שמואל ז"ל העמיסו על שכמם להרים קרן ישראל סבא, לרומם ולכונן את הבית הגדול והקדוש הזה על מכונו ותפארתו. 

זכות נשגבה זו תעמוד לו ולביתו להתברך בכל הטוב, ושתתקיים בהם ברכת אא"ז כבו"ק מרן אדמו"ר הרה"ק זיע"א  באגרת קדשו לחידוש הקלויז הק' "ממקומו יפן זקני הקדוש מרוז'ין ברחמיו לאוהביו ולחושבי שמו, וימליץ טוב בעדם לעטרם בשפע ברכה והצלחה, חיי נחת דקדושה ושמחה מתוך בריות גופא ונהורא מעליא, ורוב סייעתא דשמיא, להעלות ולהוסיף בקודש בפעליהם הברוכים במנוחת הגוף והנפש, עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו, וכאשר יהיו שותפים בהקמת משכן קדישא כאן, יזכו בזכות זה להיות ממקבלי פני משיח צדקינו במהרה בימינו אמן". 

כעת, כעבור שנות עמל ויגיעה, נזכה בחסד ה' לברך ברכת הנהנין, השבח והודיה "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", עת יבא ברינה נושא שרביט המלוכה כבו"ק מרן אבי אדמו"ר שליט"א לחוג את חנוכת הבית, כאשר חצר הקודש בסאדיגורה קמה וגם ניצבה, ושוב תהיה אי"ה אבן שואבת ותל תלפיות להמוני בית ישראל אשר יבואו לפקוד את הציון הקדוש באתרא קדישא הדין ובשאר מקומות הסמוכים, וימצאו לפניהם מקום מעון ומבטח לחוסים בצל הצדיקים, בית גדול לתורה ותפילה יחד עם שולחן ערוך להכנסת אורחים, כפי שהדריכו והתוו רבותינו הקדושים.

"אשא עיני אל ההרים", בלב נרגש בעין דומעת ובלב מתחנן נשא לבבנו אל אבינו שבשמים שיהיו מעשינו לנייחא לנשמת רבותינו הקדושים, כי כל אשר פעלנו – למענם הוא, ומעתה נקוה ונייחל להשפעת אורם וזיוום עלינו, ועל כל הבאים בשערי היכלו ועל כל ישראל. ויהי נועם ה' עלינו ומעשי ידינו יכונן, שתשרה שכינה במעשה ידינו.

ג' מרחשון ה'תשע"ז