מסע הקודש – אלול תשמ"ח

חודש הרחמים והסליחות. ישראל עם קודש בכל מקום שהם מרבים בתשובה, בתפילה ובתחנונים. חסידים ואנשי מעשה אף נהגו מקדמת דנא להשתטח על קברי וציוני חסידים, ולהתפלל לפני מריה דכולא עלמין להתברך בישועה בזכות ישיני עפר.

קבוצה מצומצמת של חסידי סאדיגורה, בראשות כבו״ק מרן אדמו״ר (שליט"א) [זיע"א] מסאדיגורה, זכתה לערוך בתחילתו של חודש זה ״נסיעה״ אל קברות הצדיקים הטמונים ברחבי רוסיה הסובייטית. סקירה קצרה על הביקור ההיסטורי הראשון בברית המועצות של אדמו״ר מארה״ק. השטתחות ראשונה של נכד לבית רוז׳ין בראש חבורת חסידים על קברי אבות ברוסיה – מאז מלחמת העולם.

★ ★ ★

הבעש״ט הק', המגיד הגדול ממעזריטש, הרה״ק רבי זישא מהאניפולי, הרה"ק ה״אוהב ישראל״ מאפטא, הרה״ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב, הרה״ק רבי פנחס מקאריץ, הרה״ק רבי אברהם המלאך, הסבא קדישא רבי ישראל מרוז׳ין; שמות אלה, המעוררים חרדת קודש והשתאות לזכרם, הינם חלק בלבד מהרשימה הארוכה של הצדיקים אשר קבוצת החסידים בראשות כבו״ק מרן אדמו״ר מסאדיגורה (שליט"א) [זיע"א],  זכו לחונן את עפרם ולהשתטח על ציוני מצבתם.

זה עידן ועידנים אשר כבו״ק מרן אדמו״ר (שליט"א) [זיע"א], כמו יתר הצאצאים לבית רוז׳ין, והחסידים הדבוקים בבית זה בעבותות אהבה נצחיים, משתוקקים לזכות לעלות על ציון ראש השושלת, הרה״ק הסבא קדישא מרוז׳ין, בניו ונכדיו הטמונים בסאדיגורה, אשר על יד טשרנוביץ, בוקבינה. שנים על גבי שנים נרקמה התכנית ונטוו המאוויים הכמוסים. עוד בתקופת הרבי הראשון מסאדיגורה הוצא צו לאסור את הכניסה לרוסיה לבני משפחת הסב״ק מרוז׳ין, בעקבות בריחתו משם – כידוע. אך בהשתייך האיזור לממלכה האוסטרו־ אונגרית, לא היתה, כמעט, כל בעיה להגיע לסאדיגורה. ואמנם, אדמור״י בית רוז׳ין נהגו לעלות לציון הסבא קדישא זיע״א מדי שנה בג׳ חשון, הוא יומא דהילולא דיליה, חלקם אף הגיע בי״א אלול, יום ההילולא של האחים הקדושים רבי שלום יוסף ורבי אברהם יעקב האדמו׳׳ר הזקן מסאדיגורה, זיע״א. כל זאת בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, כשרוב רובם של הצדיקים לגזע הרוז׳ינאי ישב בוינה.

מאז ירד מסך הברזל על חלקים נרחבים של אירופה העשנה, לאחר המלחמה הארורה, שכילתה ששה מיליון יהודים, כמו ירד גם מסך המבדיל על כל אותם מושגים מקודשים ואתרים כסופים, אליהם תערוג נפשו של כל שוחר חסידות. מקומות כמעז'בוז', ברדיצ׳וב, האניפולי, ועוד, נסגרו לתנועת תיירים מן החוץ. שלא לדבר על העיירה סאדיגורה שהוכללה בשטח צבאי סגור ואסור לביקור.

וקברי אבות, מה יהא עליהם? והלא הנפש כלתה וערגה להתרפק שוב על אותם מקומות נעלים־ נעלמים, אשר מזכר שמם עורר המיה וחרדה. פה ושם נסתננו שמועות על יד זדים שפגעה בכל היקר והקדוש, אף סיפורי פלאות סופרו, כמו אותו סיפור מסמר שיער אשר סופר על ידי יהודי מקומי בפאסטוב, שם טמון רבי אברהם המלאך זיע"א, בעת הביקור האחרון. וזהו סיפור המעשה:

עת ציוו השלטונות לפנות את שטח בית העלמין, סירבו היהודים העוסקים במלאכה לגעת בציונו הקדוש של רבי אברהם המלאך, ואף לאחר איומים לא נגשו למלאכה. בדלית ברירה, נגשו שלושה ערלים ופתחו את הקבר להוציא את גופו הטהור, ויד ה׳ היתה בהם על אתר, ויפלו פגרים מתים! בחרדתם ופחדם הכריחו השלטונות יהודי אחד להעביר את הקבר, והוא אמנם נאלץ להעביר את גופת הצדיק – שעדיין נשמרה בשלמותה (היה זה כ־165 שנה לאחר פטירתו), אך אף הוא לא הוציא את שנתו, רח״ל.

מה בדיוק עלה בגורל המקומות הקדושים, לא היה ידוע בכל השנים. רק זעיר פה זעיר שם נודע על עוד ציון קדוש, עוד ״אהל״, ועוד קלויז או הויף, אשר יד הזדים שהונחתה עליו – פגעה בו. אך רווח והצלה היו כל הזמן אותם יהודים וחסידים מסורים, שבמסירות נפש של ממש עמלו ללא־ ליאות בהגיעם בדרכים לא דרכים למדינות ההם, ופעלו – כל אחד בדרכו לשימור, חידוש, וציון הקברים העתיקים והמקומות הקדושים.

לא פלא, איפוא, כי עז היה חפצו של מרן אדמו״ר (שליט"א) [זיע"א],  להשתטח על קברות אבותיו וקברי אבות החסידות בערבות רוסיה, וכל הזמן המתין וציפה להינתן ה״אור הירוק״. יתכן כי בהשפעת ה״גלאסנוסט״ וה"פרסטרויקה" שבהם נתונה ברית המועצות בימים אלה, או שמא פשוט גם גלגלי הביורוקרטיה גומרים פעם את טחינתם האין סופית; בכל אופן זה חודשים ספורים ידעו כי בקרוב ממש יתאפשר הדבר. (בסופו של דבר ניתנו אשרות הכניסה ביום העליה למטוס, ממש). הנסיעה כולה נשמרה בסוד כמוס, לבל יפגע הפרסום בנסיעה המתוכננת, ולבלתי ספק בידי שלטונות בריה״מ עילה נוספת לדחית הנסיעה המצופה.

ביום ראשון ר״ח אלול, עלו סוף סוף, מרן אדמו״ר וקבוצת מלויו על המטוס של חברת ״בריטיש איירויס״, מלונדון – דרך שטוקהולם, למוסקבה. בהיות הנסיעה מתוכננת לימים ספורים בלבד, תוכנן מסלול נסיעה מפורט ביותר, למנוע תקריות ו״דילוג״ על מקומות חשובים. ברם, גם לסובייטים היה מה לומר בנדון, ולכל אתר ואתר בנפרד היו צריכים להמתין שעות בציפיה לאישור של מושל המחוז, בקיצור, סחבת של פקידים, קצינים ומושלים בכל מקום. אדרת ה״גלות״ הורגשה בעליל.

ממוסקבה טסה החבורה במטוס של חברת התעופה הרוסית ״איירפלוט״ ללבוב, היא למברג, אשר היתה פעם עיר ואם בישראל, ועתה הינה עיר מרכזית ומטרפולין גדול, אך לא יזכר בה, כמעט, שם ישראל. במקום זה עשתה החבורה את לילה הראשון על אדמת הגויים הרוויה שנאת ישראל ודם יהודי. כן יש לציין בהזדמנות זו, כי למרות שבערים הגדולות, שירות האירוח הוא פחות או יותר סביר (זאת כמובן בהשוואה למערב, מה שנחשב כאן לפשוט ביותר – שם הינו מפואר. אך דבר זה אינו כולל אנשים חשובים אשר הממשלה חפצה ביקרם למען יזמרו בתשבחות השלטון, להם מעניק האירוח את חסדיו כידם הרחבה), בערי השדה והעיירות הנדחות, המצב הוא נורא ממש: אך הלא לא במסע תענוגות מדובר כאן, כי אם בנסיעה רוחנית טהורה ונאצלת – אל העבר המרתק. אם כן מצב זה של נחשלות, כמו צילום מצב מלפני שנות דור הולם ביותר נסיעה זו, ואף מהוה רקע מתאים לאותה תקופה רבת הוד.

בבוקרו של יום שני, לאחר תפילה במנין העצמי של הפמלייא בראשות כבו"ק מרן אדמו"ר (שליט"א) [זיע"א], עולה החבורה על האוטובוס שהעמידה הממלכה הסובייטית המאוחדת לרשות הרבי ומלויו ויוצאים אל הדרכים. הלב מתרונן ומתרגש, פעימותינו מתדפקות בערגה והתרגשות אל העבר הנעלם, שצוהר ממנו עומד להיגלות לעיניים בעוד שעות ספורות. כל אחד במקומו עסוק בצקון לחש נרגש, והציפיה – אדירה. שעות ספורות של התגלגלות בכבישים, וטשורטקוב – באופק.

אהה, טשורטקוב! כמה עולמות והיכלות עילאיים אופף שם זה. אחת החצרות החסידיות הגדולות ביותר בעולם היהודי טרם עלות הכורת, עולם מלא של קדושה ואצילות. והנה היא ממול, ואף השלט המזדקר בצד הדרך מודיע, אמנם יבשות, אך לנוסעים נראה זה חגיגית: Чортков זאת, באותיות הרוסיות בקירילית, הטיפוסית והמבלבלת. מגיעים העירה ונוסעים אט אט ברחובותיה, והנה לפתע מבלי משים, כאילו מתוך מלוע האדמה, מופיע ומזדקר מול העיניים ה״קלויז״ הענק ורחב המדות בכל יפעת תפארתו. ההפתעה הינה מושלמת כאשר מוצאים בסייעתא דשמיא נפלאה את הבנין המפואר והענק ששטח חללו הפנימי היה ל"ב על ל"ב מטרים רבועים – ללא כל חיפוש. המקום המשמש היום בית ספר לרפואה סגור לפני הבאים, אך ממדיו מבחוץ מרשימים ומדהימים. ידוע, כי האדמו״ר הזקן הרה"ק רבי דוד משה מטשורטקוב אמר על בנין בית מקדש מעט זה, שנבנה בתכנונו של בנו האדמו״ר רבי ישראל זצ״ל, כי איתא שלעתיד לבא עתידים בתי כנסיות שבבבל, שיקבעו כארץ ישראל, אני – סיים אדמוה״ז – לא אתבייש ללכת עם בית כנסת זה לקראת משיח צדקנו! כאשר עומדים לידו, נפעמים ונרגשים, חשים מעט מאותו כח משיכה אדיר שמשך למקום זה רבבות עם קודש, והלב ממאן להאמין כי איננו.

בבית הקברות של העיירה, שממון, תוהו ובהו. שיחים מטפסים בכל מקום, כמה קברים נראים בבירור, ביניהם של חסידים ידועים ורבנים יושבי על מדין בעיירה, אך אין זכר למקום קבורתו של האדמו״ר הראשון לשושלת המפוארת, הרה״ק רבי דוד משה זיע"א  בנו החמישי של הסבא קדישא מרוז'ין זיע"א . גויה זקנה שמגיעה למקום, מחוה בידה על פינה מרוחקת, שם טמון על פי זכרונה, הצדיק האגדי – כפי ביטויה ברוסית. מכתתים את הרגליים, ולפני חלקת דשא מוריקה שופכים את הלב בהתרגשות ובבכיות לפני אבינו שבשמים, והרבי (שליט"א) [זיע"א] אומר קדיש. סכרים אדירים נפרצים בזרמי דמעות. בכי מרטיט זה, הוא כעין פתיחה מבשרת לבאות. רק 20 קילומטר מפרידים בין טשורטקוב הוסיאטין והלב מושך, והמוח מזרים השפעות ומוחין, אך הנהג הרוסי מטעם ה"אינטוריסט" מסרב בתוקף לעשות קפנדריא דרך הוסיאטין הסמוכה, בחריגה מהמסלול שנקבע מראש. גם נסיון של מתת, כמקובל כאן, מצד אחד המלוים נדחה בתוקף על ידו. אין זה כלול בתעודת המסע ואין אישורים.

בלית ברירה ממשיכים הלאה, נסיעה מפרכת, אך מרתקת, בצוותא חדא עם הרבי, המעלה מנבכי העבר המפואר, אמרי קודש ומסיפורי צדיקים. והנה, טשורטקוב, הוסיאטין, סאדיגורה, שוב אינם אך מצבות ישנות ומגדלים נאים ועתיקים, כי אם תורה שלימה חיה, מרתקת, וממשיכה. ״טשרנוביץ״ מבשר הנהג, ומכאן 10 דקות נסיעה, והלב ממאן להאמין: ״סאדיגורה״! על כל מה ששם זה מקפל בביטויו, בעברו, ובמשמעותו העמוקה. כאן ישב הס״ק מרוז׳ין ופה הקים מחדש את ממלכתו כאשר נמלט מרוז'ין. פה ישבו גורי הארי, בניו, נכדיו וניניו, והנהיגו ממלכת פאר; למקום זה עלו ובאו המונים המונים, עדרים של חסידים ואנשי מעשה צדיקים וחסידים. מפה זרח האור הנערב של הצדיקים הקדושים לבית סאדיגורה. הרגשות עוברים על גדות הלב, ועת מתגלה, ברוב פאר מלכות, ה״קלויז״ המפואר של הצדיקים העומד על תילו על דרך המלך העתיקה מטשרנוביץ, כניגוד מושלם לאוירה הכפרית המקומית, זורמים נהרות של בכי מרטיט וסוחף. ההתרגשות אינה ניתנת לפירוט לפרוטות שחק קולמוסיות.

מתקרבים אל הבנין בעיניים מצועפות בדמעות, והשוערים במקום, בריצה ובהלה, מגיפים את שערי הכניסה. כל ההפצרות להתיר כניסה – ללא הועיל. מסובבים סביב סביב, משתאים, מעיפים מבט על הפאר בכל פינה וחיטוב, המגדלים, כשומרים נאמנים המרכינים ראשם לפני האורח החשוב, ממשיך שושלת הקודש. והנה הבית הסמוך ל״קלויז״, הוא בית משכנם של הצדיקים. כל הבנינים השייכים לחצר הקודש סגורים ומסוגרים, משמשים כיום בית מלאכה לטרקטורים ומכונות ענק. מאחור, מזהים מבנה ששימש כ"סאלאש" לעריכת הטישים, שגודלו מעורר השתאות והתפעלות. כבו"ק מרן אדמו"ר (שליט"א) [זיע"א] מחווה בידו של בית סמוך שבו, כמתואר, התגורר מרן הסבא קדישא מרוז'ין בעת בואו לסאדיגורה. תפילת מנחה מרגשת בחצר הקלויז הגדול, ולאחריו עולים להשתטח על ציוני הקודש בבית העלמין הסמוך, בו טמונים הס״ק מרוז׳ין זיע"א , בניו – מרן אדמו"ר הזקן מסאדיגורה והרה"ק רבי דב מלעווא; הרה"ק רבי ישראל מסאדיגורה; הרה"ק רבי אהרן מסאדיגורה; וכן הרה"ק רבי שלמה׳ניו זיע"א  בנו של אדמו״ר הזקן מסאדיגורה. כל אלה טמונים בתוך אהל ענק יצוק בטון מזויין, החופה עליו מלמעלה ומונע את הכניסה פנימה. כן טמונים על יד האהל הרבניות הצדקניות אימו של הס"ק מרוז'ין, הרבנית מחברתו הטהורה, ויתר הרבניות לבית סאדיגורה נ״ע. האדמו״ר (שליט"א) [זיע"א] קורא קוויטלאך – פתקאות של חסידי בית רוז׳ין בארה״ק ובעולם, ב״קויטל״ ענק שהוכן מראש ובו מאות שמות מפורטים עם שם האם והאב. ההרגשה במקום ממש בלתי ניתנת לתיאור, ואמנם קשה אתנו לספר עלי גליון תיאור מעמד נורא הוד זה, ואידך, אם יש את נפשך דעת פשר דבר, העמק נא קמעא במובנה של ״רוז׳ין" ותרגיש שביב מאש קודש על מוקדה, שהורגשה ברגעים נשגבים אלו. כל אחד נזכר לפתע בעוד שם הזקוק לישועה, בפלוני המצפה להיוושע בדבר ישועה ורחמים, וכל אחד ניגש לפני הרבי להזכיר את בני המשפחה, מכרים ואוהבים והמקושרים לחצרות הקודש של רוז'ין וסאדיגורה בכל קצוי תבל.

הפרידה מן המקום קשה ביותר. אך דמדומי החמה, והערב הקרב ובא, מאלצים להיפרד מהמקום הקדוש והאהוב, ואף הנהג הערל מזרז ומדרבן, והחבורה מתיישבת, סחוטת דמעות וסחופת התרגשות ברכב העושה את דרכו ל״וויניצה״, אל המלון בו אמורים להתאכסן ללינת לילה.

לא נלאה את הקוראים בתיאורים על העוני וההזנחה, ונמשיך ביום הבא. הידיעה המחשמלת עם שחר, כי בעוד זמן מה ישתטחו על ציון הבעש״ט הק׳ במעז'בוז', פועלת כבמטה קסם. הרוחות משתלהבות, והאוטובוס הופך לשטיבל בזעיר אנפין, ותוך כדי נסיעה ממושכת משחזרים ומעלים על נס מחרוזת של סיפורי מופת ועבודת הקודש של מייסד החסידות, ודבריו של הרבי (שליט"א) [זיע"א] היושב בתווך, נשמעים ברגשת ציפיה. בבית העלמין הישן, העזוב והמגודל פרא שבמעזבוז, נמצא בנקל השטח המגודר, הקטן, בו טמונים מרן הבעש׳׳ט הק', נכדו הרה״ק רבי ברוך ממעזבוז, הרה"ק ה״אוהב ישראל״ מאפטא ששימש כרבה של מעזבוז, הרה"ק בעל ה״דגל מחנה אפרים״ נכדו של הבעש"ט הק', ועוד מתלמידי הבעש״ט הק׳ אשר זכו להיות ספונים קרוב למקום מנוחתו כבוד. גם במקום זה משתפכים פרקי התהילים בעריבות מיוחדת ובאוירה עילאית, באור נרות מרצדים שלא דלקו במקום זמן רב.

ממעזבוז עושה השיירה דרכה לשפיטיבקה, לציונו של הרה״ק רבי פנחס מקאריץ – זקנו של הרבי. באם הדרך אירע תקר באוטובוס, והזמן חולף בעצלתיים, וסיום תיקון התקלה – אינו נראה באופק. כולם דרוכים ומתוחים, אף אחד אינו יודע בדיוק את המיקום של הציונים. ההשגחה הפרטית, מובנת, כעבור זמן קצר, כשתוך כדי עיכוב, חולפת חבורה אחרת של חסידים מארה״ב, שאין זה להם הביקור הראשון במקום, ויחדיו נמצא המקום בנקל ועל אתר.

היעד הבא הוא: האניפולי, ציונו הקדוש של המגיד הגדול הרה"ק הרבי ר׳ דב בער ממעזריטש, יורשו וממשיך דרכו של הבעש״ט, ואבי השושלת הרוז'ינאית. לידו שוכן כבוד גופו הטהור של הרה"ק הרבי ר׳ זושא מהאניפולי, אחיו של הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליעז'נסק בעל ה״נועם אלימלך", ועוד.

משם נסעה השיירה לקייב, ללינת לילה. בבית המלון ישבו החסידים במסיבת מרעים לכבוד ״ה׳ אלול״ בראשות כבו״ק מרן אדמו״ר (שליט"א) [זיע"א] שנשא דברי חיזוק והתעוררות מעניני יומא. המסובים מצויים כבתוך חלום, בשרשרת בלתי פוסקת של רגעים נעלים ומאלפים, הלקוחים הישר מספרי האגדה מימים עברו…

עם שחר יצאה השיירה לעיר ״ברדיטשוב״ וכמובן מאיליו, היתה האוירה כבר בעת הנסיעה מרוממת ונשגבת, כמתחייב מהזכרת השם ״ברדיצ׳וב״. בהזדמנות זו הוזכר  מאמרו של מרן הרבי הזקן מסאדיגורה, על פי מאמר המשנה מדוע הזכירו בבית המקדש בכל בוקר ״העיר השחר עד שבחברון, כדי להזכיר זכות ישיני חברון״, והיינו שדי בעצם הזכרת השם חברון לפעול התעוררות זכות על ישראל. כך גם, אמרו החסידים, כי בעצם הזכרת שמו של הרה״ק רבי לוי יצחק מברדיצ׳וב מעוררים המלצה טובה על ישראל. ואני אומר, סיים אדמוה״ז מסאדיגורה כי בכדי להמליץ טוב על ישראל די להזכיר את שם העיר ברדיצ׳וב, והזכרת השם לבדה כבר מעוררת רחמים וחסדים על עם ישראל.

לא יפלא, איפוא, רוממות הרגשת אנשי שלומנו כאשר זכו להתכונן ביחד עם הרבי (שליט"א) [זיע"א] להגיע לציונו הקדוש של המליץ טוב על ישראל, הרה״ק מברדיצ׳וב זיע״א. ואמנם מיד כאשר הגיעו למקום, הוחל בחיפושים קדחתניים אחר הציון הקדוש, וכמעט שכבר הוחלט להתייאש ממציאת הציון, יען כי לבית העלמין אין כמעט זכר, המקום דומה יותר ל׳׳ג׳ונגל״ ממש, ואין שום תמרור או ציון דרך באיזור. אך לאחר דרך שכזו ומאמצים כבירים שכאלו לא היה שייך לומר נואש. כל בני החבורה  התפזרו בשטח הנרחב, וסרקו ביסודית כל מטר, שעל אחר שעל, בצורה סדורה ומבוקרת כשכל המשתתפים מתחלקים לקבוצות של שניים שניים, עד אשר נמצא המקום, והוחל בריכוז החבורה על יד הציון. אין לתאר ואין לשער גודל השמחה שהיתה מנת חלקם של כולם בהיותם ששים ושמחים כי זכו לאחר מאמצים נואשים למצוא את הציון הקדוש. לאחר אמירת פרקי תהילים, שנאמרו, אגב, בכל מקום על פי הסדר שנמצא רשום בכתב ידו של אדמו״ר הזקן מסאדיגורה בשם רבי אברהם המלאך, וקריאת הפתקאות הרבים, אמר כבו״ק אדמו״ר (שליט"א) [זיע"א] קדיש, והחסידים נעמדו בצד ויצאו בריקוד של שמחה. בעת שבתם באוטובוס הזכיר הרבי כי עתה נתחוור בהרגשה אישית לכולם, את הענין המוזכר בהרבה מקומות על ההתעוררות בעת שמגיעים לציונו של הרה׳׳ק מברדיצ׳וב.

החלטה נוספת נתקבלה תוך כדי נסיעה, להיכנס לעיר פאסטוב, בה טמון הרה״ק רבי אברהם המלאך זיע"א . עד ביקור זה לא פקד איש את המקום, כמעט, מאז הועבר הקבר למקומו הנוכחי, והרבה מאלה הפוקדים את קברי הצדיקים ברוסיה אינם מודעים לציון הקדוש הזה. גם כאן חזר על עצמו המראה המרגש של בכיות והתרגשות מרובה בתפילה ותחנונים.

בדרך נכנס הרבי עם מלויו לאתר ״באבי יאר״, באיזור קיוב, במקום בו נרצחו בזמן מלחמת העולם רבבות יהודים ע״י הנאצים ימ״ש, ואדמו״ר (שליט"א) [זיע"א] אמר קדיש לזכר ועילוי נשמת הקדושים.

בשעת לילה מאוחרת הגיעו בחזרה לקייב, ללינת הלילה האחרון ברוסיה. משם יצאו בבוקר לכיוון מוסקבה, בטיסה פנימית. הרבי ביקר בבית הכנסת הגדול במוסקבה, שם עלה לתורה. כמה מאנשי הפמליא אף דאגו לחלק תשמישי קדושה שונים ומצרכי מזון כשרים למהדרין, וה״מקומיים״ שמחו על כך כמוצאי שלל רב. מאוחר יותר תיאר הרבי (שליט"א) [זיע"א] את המעמד הזה והפגישה עם שרידי היהודים הנאמנים בביהכ"נ של מוסקבה, כאחד מרגעי השיא המרגשים של הנסיעה… הרבי נפרד מביהכ״נ ואנשיו בשירה וריקודים, ויחדיו נסעו לכיוון שדה התעופה, שם התפללו באולם מיוחד שהוקצה לפמליית הרבי ע״י הנהלת הנמל, ומשם הגיעו בטיסה ישירה ללונדון. בשעת בוקר מוקדמת של יום וערש״ק, הגיע הרבי ארצה ונתקבל ע״י קבוצה גדולה של חסידים שהגיעו לקבלת פנים שנערכה במקום.

בקבלת פנים נוספת שנערכה בתל אביב, בבית המדרש של מרן אדמו״ר (שליט"א) [זיע"א], נשא כבו״ק מרן אדמו״ר (שליט"א) [זיע"א] מדברות קודשו בתיאורים מאלפים על החוויות העילאיות להם זכו בני החבורה במסע הקודש. גם בשבת לאחריה, שב והזכיר כל העת מנסיעתו רבת הרשמים, וסיפר משארית האצילות רבת ההוד השוכנת על מקומות ערש החסידות כולה, ובית רוז׳ין סאדיגורה – בפרט, בתפילה שעוד זמן רב נזכה להשפעות טובות מאותה נסיעה רבת רגש והתעוררות רחמים ורצון.